נפש יהודי

וינה, סוף המאה ה-19. אוטו ויינינגר, פילוסוף יהודי צעיר, חש שהוא קרוע לגזרים בין הערצת הזהות הארית, לבין תחושת סלידה לזהות היהודית המקננת בו. טלטלה נפשית זו מובילה אותו להתנצר, אך לאחר שאינו משתחרר מהקרע שבנפשו, הוא יורה כדור בליבו. בעת גסיסתו מוחו מתעד את פרשת חייו הבלתי אפשריים כיהודי שמתעב את הקיום הגלותי ובו בזמן חש שהיהדות הנוהה אל קיום זה תכרסם כסרטן את הציונות ותוביל אותה לחורבן לאומי שלישי ולהחזרת עם ישראל לגולה.

צלם חזרות: אלירן רובין

צלם תמונות הצגה: שמחה ברבירו

יהושע סובול על המחזה:

יהודי צעיר, סטודנט מבריק לפילוסופיה, שעדיין לא גיבש את זהותו המינית, מסתובב ברחובות וינה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. אוטו ויינינגר, זה שמו של הבחור, מחפש את עצמו בין אנשי רוח מבריקים שישפיעו רבות על רוח המאה העשרים, לבין בתי הזונות הירודים ביותר שבירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית יכולה להציע בלילות החשוכים.

באותם ימים מסתובבים ברחובות וינה שני אנשים צעירים אחרים שישפיעו רבות על ההיסטוריה של המאה העשרים. האחד - מחזאי ועיתונאי בשם תיאודור הרצל, האחר - צייר של נופים עירוניים בשם אדולף היטלר. הם לא נפגשים, אבל שניהם מרגישים שהעולם היציב לכאורה שבו הם חיים עומד לקרוס ולהתמוטט. היטלר הצעיר נפעם מהמסרים של האופרות של ואגנר, והוזה את עצמו בדמות גיבור האומה הגרמנית והגזע הארי המתעורר, ואילו הרצל חווה את התעוררות הלאומנות האירופית כסכנה קיומית להמוני היהודים המפוזרים בקרב עמי אירופה. הרצל מייסד את הציונות המדינית הצומחת מתוך הסדקים הנפערים ביסודות הסדר האירופי הישן, ואילו היטלר יחכה עוד עשרים שנה לפני שיגבש את חוקי מדינת הלאום הגרמני. חזונו של הרצל יוביל לייסוד מדינת ישראל, בעוד שחוקי הלאום הגרמני יובילו את האומה הגרמנית לאסון הנורא ביותר שירד עליה בתולדותיה.

בתוך הסביבה הרעיונית והמדינית המבעבעת הזו מיטלטל ויינינגר הצעיר בין הערצת האתוס הארי שבא לידי ביטוי באופרות של ואגנר, לבין בוז ותיעוב שהוא רוחש לקיום היהודי הגלותי נטול הריבונות, חסר העצמאות המדינית והתלוי כל-כולו בחסדי העמים המארחים את היהודי חסר הבית הלאומי. מצד אחד רוצה הסטודנט היהודי הרגיש להאמין בכוחה של הציונות להעניק לעם היהודי עצמאות וריבונות בארץ ישראל, אבל מצד שני חש ויינינגר במשיכה אל הגולה שהוא מזהה בתוככי נשמתה של היהדות, אותה הוא רואה אשמה בחורבן ובאובדן העצמאות היהודית, והוא חושש שהציונות המדינית החילונית במהותה תיכבש ברבות הימים על ידי היהדות שתמיט חורבן על המדינה היהודית שהציונות שואפת להקים, וסופה של היהדות להחזיר את המוני עם ישראל לגולה, שהיא מקומה הטבעי של היהדות.

את תורתו מבסס ויינינגר על ניתוחו את ההבדלים בין גבריות לנשיות. בעוד הגבריות שואפת - לדעתו - לחקיקת חוקים, לקביעת גבולות ולשמירה עליהם, הנשיות בעיניו היא הכוח הפורע כל חוק, ופורץ כל גבול. בתרבות הארית הוא רואה תרבות גברית, בעוד שהתרבות היהודית מצטיירת בעיניו כתרבות נשיית, ולכן פורעת כל חוק וסולדת מקביעת גבולות.

הקרע בנפשו של ויינינגר בין הערצת האריות והציונות לבין הסלידה שהוא חש כלפי היהדות מוביל אותו להתנצר, אבל ביום שהוא נוכח לדעת שההתנצרות לא גאלה אותו מהנפש היהודית אכולת הספקות המקננת בו, הוא שוכר ללילה אחד את החדר בו מת בטהובן שבעים שנה לפני כן, ושם הוא יורה כדור בלבו.

במחזה ״נפש יהודי״ פוגש ויינינגר הגוסס כל הלילה את אהובתו הציונית קלרה ואת חברו הטוב ברגר שמחליט להתחבר לקלרה ולעלות איתה לארץ ישראל. בהזיות גסיסתו דמויותיהם מפגישות אותו עם דמות מורהו לפילוסופיה, הבליין המופקר ורודף התענוגות טיץ, שמנסה לשכנע את אוטו לנטוש את מחשבותיו הכבדות וליהנות מהחיים כפילגש יהודית מוחזקת בחיק עולם נוצרי נירקב ומתפורר.

בהזיות הגסיסה המתמשכת כל הלילה מופיעה לנגד עיניו של אוטו דמות מיסתורית שבה הוא מזהה את הכפיל שלו, דמות שהיא כעין תשליל שלו, התגלמות כל ההפכים של תכונותיו, ובין השאר - הצד הנשי, המודחק והמוחרם של מיניותו הבעייתית. בכך דומה אוטו לכל מעריצי הכוחנות הגברית שבאה לביטוי בעמדות לאומניות, כמו בחזון מדינת הלאום הגרמני שאדולף היטלר יפתח עשרים שנה אחרי התאבדותו של ויינינגר, שהיטלר הכיר והעריץ אותו ואת ספרו ״מין ואופי״, ממש כשם שוויינינגר העריץ את חזון הגבריות הארית - זו תמונת הגבר הלוחם, הכובש והמדכא ומנצל את העמים המוכים על ידיו, שהוא רואה בהם עמים נחותים שנועדו לשרת את העם הנבחר, עם הלוחמים והכובשים האריים.

קרוע לגזרים בין הזהות היהודית הירודה בעיניו, לבין הזהות הארית הנשגבת בעיניו, ולאחר שהוא נוכח לדעת שההתנצרות לא שיחררה אותו מהקרע שבנפשו פנימה, הוא יורה כדור בלבו, וגורם בכך למוחו לתעד את פרשת חייו הבלתי אפשריים כיהודי שמתעב את הקיום הגלותי ובו בזמן חש שהיהדות הנוהה אל הקיום הגלותי תכרסם כסרטן את הציונות ותוביל אותה לחורבן לאומי שלישי.