איחש פישר
דמות: איחש פישר
הערות: מתוך "החייל הרזה ואחרים" עמ' 195 - 196
אני לא איש,אני איחש. בעצם אני איש ושמו איחש. איחש פישר. אני משתין לאסלה. הזרם דליל, נקטע כל פעם, עובר לטפטופים איטיים, שוב מתחדש מעט, שוב מטפטף, לכן יש לי זמן תוך השתנה למונולוגים פנימיים ארוכים. בזמן שאני מדבר אל עצמי, לפעמים אני משפיל מבט לראות מה קורה למטה, ולפעמים מרים מבט למעלה, גם כן לראות מה קורה. למעלה לא קורה כלום, ולמטה העניינים נסחבים. בזמן האחרון הקטן שלי מדולדל באופן רציני. מקום החיבור בין הצינורית לגוף נעשה צר ומתקלף יותר ויותר, אין לי אישה כמו שצריך ואני מקווה שהקטן לא הולך לנשור לי. אני לא יכול בלעדיו כמו שנאמר בשיר המפורסם, "מושחלים על חוט הזמן / דרך החור של הקטן...". הוא גרם לי הרבה טרחה בחיים, אבל בלעדיו אני פשוט לא איחש פישר. עכשיו אני אסתכל למעלה לראות מה התחדש בתקרה... שום דבר, תיקרה בלי טעם, בלי לחלוחית. עכשיו אחזיר את המבט לקטן לראות מה קורה, מתי תיגמר ההשתנה הזאת...אה! איפה הקטן? אולי הצטמק ונשאב קצת פנימה בגלל חוזר הטעם של התקרה? מה זה, לא נשאב כלום, אני רואה שהוא איננו בכלל...אה! מה זה שם באסלה, צף כמו פקק אבוד? אני לא מאמין - נפל לי הקטן לבית כיסא! מה שפחדתי ממנו בא! יש ממה לפחוד, הכל מתגשם! בסוף יתברר גם שבאמת מתים! אמאל'ה, נפל לי הקטן לבית כיסא! נפל לי הקטן לבית כיסא! אמי מתה ולכן לא תוכל לעזור, גם אבי לא בין החיים, אישה אין לי, וחברים אין לי, אני מוכרח לרוץ לקרוא לאמבולנס לטיפול יותר מנמרץ שימשו לי את הקטן וידביקו לי אותו בחזרה! אוי איזה מקרה שפה קרה! איזה מקרה פה קרה? נפל לי הקטן לבית כיסא! למי? לי! מי זה "לי"? איחש פישר זה "לי"! אני לא מאמין, נשארתי עם עצמי ובלי קטן! אבל מי זה "עצמי"? אולי שם יש יותר "עצמי" מאשר פה? אוי, איזו אבידה! איזה אסון! איזה משהו שאי שאפשר לתאר! במקום שהיה מ ש ה ו יש פתאום אוויר! אוי, אני אשה! אוי, אני גברת! אוי, יכריחו אותי לשנות את השם שלי מ"איחש" ל"איחשה" או ל"איחשבע", או אם אצליח להגר לאוסטריה ל"איחשטרודה"! איאלץ ללבוש שמלה ונעלי עקב כדי להצדיק את השם, ויזריקו לי הורמונים כדי שיגדלו לי השדיים כדי שאוכל ללכת עם חזיה כדי להצדיק את השמלה והנעלי עקב. אוי, איזו מהלומה! תמיד שאפתי לאישה, ועכשיו יהיה לי את עצמי! אני אתחתן עם עצמי, וכדי להתנשק אתן נשיקה באוויר, ומייד אקפוץ לצד הנגדי לקבל אותה, אך מי יודע אם אספיק! אוי, אוי, אוי!
- תודה לאור אטקס על שליחת המונולוג.