ליקוי מאורות

אני מתחיל להתייאש. כשהייתי נער-זהב, צעיר ובלתי-מנוצח, ראיתי את העתיד בבהירות. ראיתי את הכשלונות של אלה שקדמו לי, וראיתי, ככה לפחות חשבתי, איך אפשר היה להימנע מהם. ידעתי שזה יהיה קשה, אבל חשבתי שאני צריך רק לצבור ניסיון, כדי להפוך לאבן החכמים, לברוא צבעים חדשים ופרחים חדשים, שפות חדשות ואלוהים חדש, להפוך את הכל לזהב. אפס, לא תהיה תפארתך על הדרך הזאת, אמרתי לעצמי בטון האפוקליפטי המתאים, חרפות ורדיפות יהיו מנת חלקך ככל נביא, אבל ככלות הכל תנחל ניצחון.אבל מהר מאוד הבנתי שאי-אפשר להיות נביא שמטיל ספק בכל דבר. אם אתה נביא אתה יכול להיות אופטימיסט או פסימיסט, מה שבא לך, אבל אתה חייב להיות בטוח במאה אחוז. גיליתי שעיניתי את עצמי וקרעתי לעצמי את הקרביים כדי לגלות משהו שאנשים לא מאמינים בו ולא רוצים להאמין בו, או שזאת תהיה שטות מצידם להאמין בו. ובשיא הליריות של הרחמים-העצמיים פניתי למראה ואמרתי, אלוהים, אנה אפנה, כי אין אהבה בעולם ואין תקווה, ואין לי מה לעשות עם זה, אלוהים, אני לא יכול לעשות יותר ממך, ואני בגיהנום.לא שלא אמרתי את זה כבר לפני-כן.אמרתי את זה כבר, וברור שדרוש פה מפתח חדש. ובשבועות האחרונים כשאתה אולי חשבת, שאני פשוט שוכב כאן משותק מרוב בטלנות, אתה דווקא צדקת. אבל מתחת לפני השטח בעבע משהו והוא עולה לאט לאט מתוך שכבות של אדישות, שיטה חדשה. להתקשח. לדחות את הרומנטיקה. לנטוש את הרטוריקה. לעשות סדר.ועכשיו הכל מסודר לי בראש ואני רואה לאן המאמצים שלי לכבוש את העולם הביאו אותי. לכאן. החיפוש שלי אחרי התנסויות אוניברסליות הוביל אותי לכאן. לחיי בטלה חסרי-משמעות בעוני, בתור נער השעשועים של משורר לירי קרח, מכוער, מזדקן ושיכור, שנדבק אלי בגלל שאשתו לא מוכנה לקבל אותו בחזרה.זאת האמת. אתה פה, חי ככה, בגלל שאתה חייב. אלה החיים שלך. אלכוהול וסקס ומין מלנכוליה זחוחה, ומספיק כסף כדי להטביע את עצמך בתוך השיכחה לילה אחרי לילה. זה הגבול שלך. אבל אני כאן מתוך בחירה.