יום במותה של ג'ו

שקט! (שהייה. כמעט מייד, בקול רם יותר) אני אמרתי שקט! עוד מילה אחת וכולכם יושבים פה עד חמש. אני מה אכפת לי. אני לא ממהר לשום מקום. (פוסע בלי להסיר מהם את עיניו) עוד לפני שהגעתי לסוף המסדרון כבר היה פה כזה רעש שכל המורים האחרים פתחו את הדלתות ושאלו מה קורה פה מי דיבר עכשיו?! (שהייה, שוב הוא נועץ בהם את מבטו, כמו מישהו העומד בפני כלב שוטה) מי זה היה? אתה? אתה, אדון נכבד? אני לא מאשים אותך, אני שואל אותך. מישהו בסוף? (נועץ מבט אילם במשך כמה שניות. נרגע, פוסע כמה צעדים. מושך בכתפיו) אתה הלוזר, לא אני. מי זה? (פונה שוב אליהם) אוקיי - ידיים על הראש! נו, נו, גם אתה, תשים את המסרק שלך בכיס. עיניים אלי ולשבת ישר בכסא. כולכם, לשבת ישר בכסא! (מניח את ידיו על ראשו לרגע, מחפש את מי שיזוז, מצפה לשמוע קול, ואז מסיר את ידיו. לפתע הוא שואג) ידיים על הראש ועיניים אלי! אני מדבר אליכם! כשאני אגמור איתכם, אז תראו מה זה עייפות. לעמוד על הכסא. לא להוריד ידיים מהראש. אתה, הליצן מהשורה האחרונה, זה לא עניינך מה שקורה בחוץ. תסתכל להנה. להביט אלי, ידיים על הראש.(פעמון מצלצל) סליחה, מישהו הרשה לכם לזוז? אף אחד. לא הרשה לכם לזוז. ידיים על הראש הבא שמוציא הגה עומד על הכסא. תהיה פה דממה מוחלטת במשך דקה שלמה לפני שאתם יוצאים מפה. (מביט בשעון שלו) מצידי נחכה עד חצות. (עומד ומביט מספר רגעים) יופי. ככה טוב. עכשיו תישארו ככה עד שאני מביא את הרובה שלי. (נע אל עומק הבמה, מפנה אליהם את גבו. מייד הוא פונה אליהם שוב) טוב, בסדר, פאק שלי. בדיחה קטנה. להפסיק לצחוק. עיניים אלי, ידיים על הראש. (מחכה לדממה, מביט בשעון שלו, פוסע, לפתע מרים את עיניו, שוב הוא כועס מאוד) מי זה היה? מי ש - עשה את זה - שיפתח את החלון לפני שכולנו נחנקים רגע! שלושתכם? מה אתם - הנוד המאורגן? שאחד יילך - זה שהכי קרוב לחלון. כל השאר, להביט אלי, ידיים על הראש. יופי. (מביט בשעון) עכשיו בגלל היציאה המסריחה של החבר שהלך לחלון אנחנו שוב נתחיל מהתחלה. (מרים את עיניו בחדות) שתי דקות? (משפיל שוב את עיניו. עשר שניות חולפות) יכולנו כבר לגמור עם זה. ואז לא היינו צריכים לשרוף פה את הזמן שלנו, והיינו יכולים טוב בואו נחשוב - כולנו - מה היינו יכולים לעשות - במקום לשבת פה בזמן שכל השאר הלכו הביתה - יכולנו להיות (עכשיו הוא מדבר בשקט, בוהה בהיסח-הדעת. כמה שניות נוספות חולפות. כשהוא מדבר שוב הוא כאילו נתון בחלום בהקיץ) כן - עיניים אלי ידיים שלובות לא לצחוק! מי פה רוצה שנתחיל מהתחלה? (מביט בשעון ואז מרים שוב את עיניו) אני לא יודע מה הבדיחה, לא יודע מה דגדג לכם את ההומור הפרימיטיבי שלכם - אחרי שכל מה שניסיתי כבר נכשל אבל תצחקו ממנה בחוץ. אני הולך להביא את המעיל שלי מחדר המורים. ואתם תהיו שקטים כמו עכברים - לא, כמו דגים - עד שאני חוזר. בסדר? אני לא רוצה לשמוע הגה. אף מילה. (יוצא).