מותו של סוכן

מאת: ארתור מילר
דמות: ביף
אתה יודע למה לא היה לי כתובת במשך שלושה חודשים? גנבתי חליפה בקנזאס-סיטי ,והייתי בכלא  תפסיקי לבכות. אני גמרתי עם זה
 הגניבות האלה  העיפו אותי מכל ג'וב מאז התיכון! ואף לא הגעתי לכלום , כי ניפחת לי את הראש באוויר חם, עד שלא יכולתי לסבול לקבל פקודות ממישהו! זה מי שאשם!
הגיע כבר הזמן  שתשמע את זה! תמיד הייתי מוכרח להיות מספר אחד תוך שבועיים. אני גמרתי עם זה!
לא אף אחד לא תולה את עצמו אבא ! אני ברחתי  במדרגות, אחת עשרה קומות , עם עט ביד שלי, היום. ופתאום עצרתי, אתה שומע? ובאמצע בנין המשרדים הזה, אתה שומע? עצרתי באמצע  הבניין וראיתי-את השמיים. ראיתי את כל הדברים שאני אוהב בעולם הזה. העבודה,האוכל,הפנאי לשבת ולעשן...והסתכלתי בעט ,ואמרתי לעצמי: בשביל מה לעזאזל סחבתי את זה ? למה אני מנסה להיות משהו שאני לא רוצה להיות? מה אני עושה בתוך המשרד הזה? מתבזה,עושה צחוק מעצמי  כשכל מה שאני רוצה נמצא שם, בחוץ... מחכה לי ברגע שאני אגיד: "אני יודע  מי אני" למה אני לא יכול להגיד את זה אבא?
אבא! עשרה כמוני אתה קונה היום בדולר, וגם כמוך!
אני לא כוכב או מנהיג אבא ,וגם אתה לא . אף לא היית יותר מעבד ממושמע, שגמר בפח, כמו כל האחרים. אני שווה דולר לשעה, אבא! ניסיתי שבע מדינות ולא יכולתי להשיג  סנט אחד יותר. דולר לשעה! אתה תופס  למה אני מתכוון? אני לא מביא יותר הביתה גביעים או מדליות , ואתה תפסיק לחכות שאני יביא אותם שוב!
אבא, אני אפס ! אני אפס! אתה לא מסוגל לתפוס את זה ?  זה כבר לא בשביל "דווקא"! אני פשוט מה שאני , זה הכל
אולי תיתן לי ללכת, בבקשה ממך? אולי תיקח את החלום המזויף הזה  ותשרוף אותו , לפני שיקרה משהו?!, אני אסע בבוקר, שימו אותו... שימו אותו במיטה
עבור לתוכן העמוד